אימון זוגי -החמצות בזוגיות -איך אנשים מפספסים את הזוגיות מבלי לשים לב 

אימון זוגי -החמצות בזוגיות טריה -למה אנשים מפספסים את הזוגיות שלהם מבלי לשים לב

מהו הדבר החשוב ביותר לנו?
לפעמים צריך שיקרה למישהו משהו רע על מנת שאנו נתבונן באמת על חיינו. דברים רעים גורמים לנו להעריך מחדש את חיינו ולהצטער על פעמים שהיה מאוחר מדי לתקן את הנזק.
דוגמא נפוצה היא להקדיש כל רגע פנוי לקריירה שלנו, ואז לפתע מישהו קרוב מת  או נפרד מאיתנו, או שחלילה לנו עצמנו  קורית איזה שהיא מחלה, אולי מהסוג שקשור למתח וחרדה, ואז פתאום אנו  מבינים שנזדקק לעוד מחזור חיים שלם כדי להספיק את כל הדברים החשובים האחרים. אולי הילדים גדלים בלי המעורבות שלנו, ואולי אין לנו  הרבה רגעים של אינטימיות עם בן/בת הזוג במשך השנים, ולפתע אנו יכולים להבין את האימרה :  אדם שנוטה למות לא מייחל לבלות זמן נוסף בעבודה .

אבל לא רק מול מוות, אלא גם כשאדם קרוב לנו יוצא מחיינו, הרבה פעמים רק אחרי לכתו אנו מבינים עד כמה הוא היה חשוב לנו או עד כמה הוא תרם לחיינו, לעיתים, רק אחרי המוות משתחרר הכעס ונפתח מקום להבנה ואהבה, ולעיתים נחפש להשחיר את הצד השני כדי להצדיק את הפרידה.
אבל המאמר הזה הוא לא על מוות ולא על מחלה, הוא על החיים ועל ההחמצות שאנו עושים הרבה פעמים בהיסח הדעת מתוך הקצב האינטנסיבי של חיינו. ומתוך המהירות הזו והעייפות של הדאגות, חרדות הפרנסה, אנו פשוט דוחים את הדברים החשובים לאחרי שנסיים לטפל בדברים הדחופים. וכך קורה שחולף לו זמן קריטי ונזק מתחיל להצטבר, נזק שיום אחד אולי נצטער עליו צער רב.

בזוגיות יש דוגמאות רבות לנטיה שלנו לראות רק חלק מהתמונה, ורק אחרי שהנזק קורה אנו מבינים את ההחמצה אבל אז הרבה פעמים כבר מאוחר מדי. 
דוגמא לראייה חלקית של התמונה - בחורה שהתווכחה הרבה עם בעלה הטרי סברה שהוא אשם והוא זה שיוצר הרבה מתח בנישואין, היא ראתה בו שתלטן וכוחני מדי,כשדיברנו ראינו שיש הבדלי מנטליות גדולים בין הסגנון בו התנהלו במשפחתה לבין הסגנון בו פתרו בעיות במשפחתו.
אצלו במשפחה הכל היה פתוח, לכולם היה מה לאמר על כולם, ההורים לא הפסיקו להתערב ולאמר להם מה צריך לעשות, וככה הוא גדל והמשיך את זה גם בנישואין.
 אצלה לא היה נהוג לדבר על שום דבר, איש איש לענייניו, הכל נעשה במסתרי מסתורין גם כשהיה קשה מאוד לא דיברו על המצב.
ברגע שהיא הבינה שזה לא בהכרח אשמתו, שבעצם אלו שתי תרבויות שונות, היא התחילה לחשוב על פיתרונות מעשיים במקום על תלונות, במקום להעלב ממנו ומהוריו, במקום לתת לכעס ולדרמה לנהל אותה,  היא עברה לחשיבה פרקטית, ופתאום נפתחו להם דרכי הידברות ענייניות יותר.     

דוגמא לפיספוס בגלל הצמדות מוגזמת ל"עקרונות" - זוג צעיר התווכח רבות על עיסוקיו הבלתי פוסקים של בן הזוג בספורט, הוא הקדיש לתחביבו כארבעה עד חמישה ערבים בשבוע ולפעמים אף יותר, כשבת הזוג ביקשה לפנות לה מדי פעם ערב אחד של שקט ובילוי משותף הוא סרב, באומרו שככה הוא ואין מה לעשות, ובכלל היא לא תומכת באהבתו לספורט. בפעם האחרונה לפני שנפרדו היא ביקשה ממנו שאם חשוב לו לצפות במשחק,  שילך לצפות במשחק הכדורסל אצל חבר היות ועבר עליה שבוע עמוס לעייפה והיא זקוקה לשקט ולא לבית מלא אוהדים רעשניים. 
הוא הסכים לבקשה, אך בהגיעה לביתם נדהמה למצוא את הסלון מלא חברים רועשים וצופים במשחק. 
זה היה מבחינתה הקש ששבר את גב הגמל והם נפרדו. 
כששוחחתי עמו לאחר הפרידה הוא היה נחוש בדעתו שאכן עשה את הצעד הנכון, ואמר:  נפרדנו כי אף אחד מאיתנו לא היה מוכן להתפשר על מה שחשוב לו. 
למרות ששניהם הצהירו על אהבתם האחד לשני, אף אחד מהם לא רצה לקבל עזרה. 
כעבור חדשיים הוא הרגיש את תוצאות מעשיו, אכן היה לו בית פנוי כל ערב וכל אחר צהריים לעיסוקי הספורט שכל כך רצה,לדבריו הוא הרגיש בודד ועצוב, הוא התגעגע לזוגיות ולחום שחלקו אך עדיין לא היה מוכן להגמיש את סגנון חייו . 
כששוחחתי עימה היא אמרה שככל שהוא היה גבר שבגברים כדי להשאר עמו היה עליה להתאים את עצמה לחלוטין לאורח חייו כדי לא להפריע להתנהלותו, וזה לא היה מקובל עליה, היא חיפשה בן זוג לבנות איתו ביחד חיים משותפים וזה לא היה שיתוף בעיניה, ולכן היא המשיכה הלאה למרות הצער והאהבה הגדולה.
אל תתנו להחמצות לנהל אתכם, הרבה פעמים אפשר למנוע החמצות גדולות אם תופסים אותן בזמן,  אם מסכימים לפתוח את הנושא ולהתבונן עליו. בזוגיות שילוב של צד מקצועי לעזרה ביישור קו מדי פעם, יכולה למנוע טעויות הרות אסון.

תכנית מניעה-
דמיינו את עצמכם בגיל 80 מביטים אחורה על חייכם, 
שאלו את עצמכם מה היה צריך להיות כדי שתרגישו שחייתם חיים מלאים. 
שאלו את עצמכם האם באמת תוכלו לאמר בגיל 80 שכל מה שהיה חשוב לכם אכן טופל והושלם?
ואיזה שינוי אתם יכולים לעשות ואפילו קטן מאוד שאם תעשו אותו כבר היום תוכלו לאמר בגיל 80 שהוא עזר לכם לחיות חיים מלאים וטובים יותר?
לא תמיד עולה לנו תשובה מיד בראש, שווה לקחת פסק זמן ולשבת עם עצמינו על השאלה הזו, אפילו על כוס קפה לבד בבית הקפה. כשמגיעה התשובה היא שווה את ההשקעה והסבלנות של החיפוש אחריה .
הבעיה עם לדחות את החיים למחר היא שמחר אף פעם לא מגיע  .